7 דברים שגברים עושים שאין מצב שנשים יבינו.

שיתוף

קימוץ בשיחות טלפון

תאתרו לנו בבון שאוהב לקדוח בשיחות טלפון, ותזכו לראות נציג שיופיע בסרט ההמשך של אסי עזר. בנות, שימו לב: מבחינתנו אין דבר מתיש יותר מאשר לפזר מלל אל תוך שפופרת ועוד לקבל על זה טיגון חינם לחלקים מהותיים בקודקוד - וזה למה שיחות בין גברים שורדים דקה במקס. לשביזותנו הרבה עסקת החבילה בחיבור ההתחלתי מחייבת דיקציה ברורה וברבורים למכביר, אבל אחרי החתימה על הדיל קחו בחשבון שאנחנו מעדיפים להתרחק מכל הדיבורים המיותרים והניסוחים המושקעים בהודעות טקסט - ובאמת שעדיף לתקשר איתכן בטלפתיה.

זמן ממושך בשירותים

חמש דקות, עשר, ולפעמים גם רבע שעה ויותר: ישיבה ממושכת בשירותים היא אלמנט שנמצא עמוק בוורידים של כל גבר בוגר. אין מקום אחר בו אנחנו יכולים להתייחד עם עצמנו, לצלול על מדור הספורט בעיתון ולקבל את הספייס הדרוש בשביל לאתגר מחשבה צלולה. החיפוש אחר השקט עבור רוב הגברים הוא חיפוש מהותי וחשוב, ופעם או פעמיים ביום הניאגרה ומטהר האוויר הופכים להיות החברים הכי טובים שלנו; כך שאין לכן על מה להתפלא אם בחרנו להריץ שם דקות ארוכות במקום עוד זמן איכות מרגש איתכן. בקיצור, ותרו על התהיות ותפנימו שהטקס שלנו עם פעולות המעיים הוא סוג של מדיטציה חיונית לנפש.

התנהגות אינפנטילית

להתנהג כמו פסיכים עם שריטה עמוקה זה כנראה הקו היחידי שעוד מחבר אותנו עם הינוקא שבתוכנו ומזכיר איך היינו פעם, לפני שננעלנו בזוגיות ארוכת טווח. המבול של החיים מביא איתו מספיק בעיות ואתגרים (חוץ מכן), ולכן מה שנשאר בשביל להנדס שפיות זה לרוץ רטרו על הומור ניאדרטלי, גרעפסים מושקעים, לאטמות לעורף וכל מיני מחוות פיגור שאולי גורמות לכם לחפש גוש אדמה לקבור את עצמכן בו, אבל בשבילנו מדובר בצינור חמצן לשגרה המחניקה.

בליסה של פורנו

במקום להיעלב או לכעוס אחרי שתפסתן אותנו גולשים לפורנו בלילה, נסו להבין: האפשרות שלנו לברוח למחוזות הקינקיות על המסך היא מה שמחזיקה את רמת החרמנות שלנו ברמה היום יומית. זה הרי ברור שאת כמות הסקס שאנחנו דורשים אתן לא יכולות לספק, אז באמת שאין מה להיגל מהתחביב הסוטה שלנו. במקום לקרוא לנו בשמות, עדיף שתשתפו פעולה ואפילו תצרבו לנו דיסקים. בסופו של דבר, חשיפה לתנוחות שדורשות כריאוגרפיה של במאי קליפים - והאפשרות לגוון את חיי הסקס - הן רווח משותף של שנינו.

בהייה במשדרי ספורט

כל גברת שלא נעצה עקב בטריבונות של בלומפילד או דפקה עידוד בנוקיה, לעולם לא תבין את האובססיה ואת האושר בלעוף על כמה ברנשים שמתזזים עם כדור. תאמינו לנו כשאנחנו אומרים: כל ניסיון לטרפד את הפנאן רק יאיץ את הדיווש בדרך למחלף הגירושין. בדיוק כמו שאנחנו לעולם לא נחדיר לבינה איך מאסיביות של שופינג מגוחך ולעיסה של טלנובלות הם חלק מהווי של חנוקת חזייה, אז כנראה שגם אתן לא תפנימו שצלילה על רוגבי אוסטרלי לפעמים באה יותר טוב מלחצוב שיחה מיותרת איתך על אירועי היום.

ביקורים משפחתיים אצלה

אין לנו בעיה לפזר סמול טוק עם האימא ולהזרים סחבקיות עם אחיך הקטן, אבל בגדול כל אילוץ משפחתי שהוא לא בבלוק של המשפוחה המקורית שלנו ימשיך לבאס אותנו בכל שלב. יכול להיות שזה המבטים החודרים של האבא והעובדה שהוא יודע שאתה מנשנש את הילדה הקטנה שלו, השאלות המבאסות על העבודה או סתם הרגשת הלא בנוח שאתה רחוק מהטריטוריה, אבל הכול ביחד יוצר תמהיל דיכאון שאנחנו מעדיפים לצמצם למשהו דו שנתי.

פחד ממחויבות

מה ששבורות תל אביביות בגילאי שלושים פלוס מתחילות להבין זה אותו אלמנט שמבעית אותנו מאז ומעולם: מחויבות ליחסים לטווח ארוך. אתן אולי מתוסכלות שאנחנו לא מעיפים טבעת לעברכן, אבל בניגוד אליכן שחתמתן על רחם, האבולוציה הזכרית לא מחויבת לשיט, ולכן המנטאליות היא לעופף חופשי מבלי לעלות על חוזים מיותרים. מספיקה העובדה שנתקענו בעידן של שליטת מונוגמיה, אבל הוויתור על החירות אף פעם לא ייעשה בלב שלם וזה למה אנחנו חרדים מכל מה שמריח כמו אזיקים לחיים.