רוני מנדלבאום כיום - רב"ט בצבא הגנה לישראל הכתבה המלאה!

שיתוף

עבור כוכבת תוכנית "הפיגמות", רב"ט אלי קרן אסף, ויתור על השירות בצה"ל לא בא בחשבון. גם הפרעות קשב וריכוז מהן היא סובלת לא מנעו ממנה ללכת עד הסוף ולעבור מסלול כתצפיתנית
למרות הידיעה שהגיוס ידרוש ממנה הקרבה מקצועית, עבור כוכבת תוכנית הנוער "הפיג'מות", רב"ט אלי קרן אסף, הגיוס לצה"ל היה מובן מאליו.
מגיל 12 מגלמת רב"ט אסף את דמותה של רוני מנדלבאום ב"הפיגמות" ולמעשה העבירה את מרבית תקופת ההתבגרות מול מצלמות, אולם כשהגיעה לגיל 18 החליטה לעשות משהו משמעותי יותר בחייה. "ברור שחשבתי בהתחלה על תיאטרון צה"ל או להקה צבאית כלשהי", היא מודה, "אבל כשחשבתי על זה לעומק לא באמת רציתי. הלוא חייתי במרכז הארץ כל חיי ואני משחקת בכל מקרה מגיל צעיר ובטח אמשיך לשחק גם כשאשתחרר. רציתי שהבועה תתנפץ. רציתי לחיות חיים אחרים, לתרום בדרך אחרת וזרה לי. איזו אפשרות טובה יותר הייתי יכולה למצוא אם לא בצבא?"

הפסקה באודישניםכששמעה על תפקיד התצפיתנית בחיל האיסוף הקרבי התלהבה וסימנה את התפקיד כראשון במנילה למרות הפרעות הקשב והריכוז שהיא סובלת מהן. "היו לי המון הזדמנויות לוותר על התפקיד", היא מספרת. "שאלו אותי בקורס האם אני באמת רוצה לעשות את זה והאם אני מבינה שהתפקיד עלול להיות מאתגר במיוחד עבור חיילות עם בעיות קשב וריכוז כמו שלי, אבל אמרתי לעצמי שאני רוצה ללכת עם זה עד הסוף. התפקיד של התצפיתנית משך אותי. רציתי להשתייך לחמ"ל, להכווין, להרגיש שאני תורמת בצורה ישירה".
ומה אמרו במשפחה שלך? החברים? האנשים מהתוכנית?
"כולם מאוד תמכו והיו בעד. אף אחד לא רצה לכלוא אותי וכולם הבינו את הרצון שלי לחוות את השירות בצבא בדרך הכי מיוחדת. לפני הגיוס אמרתי לסוכנת שלי שלא תשלח אותי לאודישנים לסדרות נוספות כי אני לא רוצה לשחק בזמן שאני בצבא. רציתי ניתוק מוחלט מהנושא הזה. עד היום אני מחויבת אך ורק ל"הפיג'מות" מחוזה שנחתם לפני הגיוס ואם יש עוד עונה הם קוראים לי, אבל חוץ מזה אני משתדלת לא ללכת לאודישנים לשום דבר אחר".
כמו כולן
אחרי טירונות של שלושה חודשים בצאלים (אז בית הספר למודיעין שדה, היום הוא הועבר לסיירים והחליף את שמו לבית הספר לאיסוף קרבי), החלה רב"ט אסף את מסלולה כמו כל התצפיתניות. מהרגע שהתגייסה החליטה שהיא כמו כולן. "לא רציתי שיבדילו אותי מחיילות אחרות וזה באמת מה שקרה. אומנם זיהו אותי מידי פעם בבסיס, אבל התעקשתי לקבל יחס דומה כמו כל החיילות האחרות במחזור שלי". היא מספרת שגם במסלול הכירה חברות שעד היום היא בקשר הדוק איתן.
זיכרון מיוחד יש לה ממבצע "עופרת יצוקה", זמן קצר לפני שסיימה את הכשרתה, נשלחה לעשות אבט"ש בגבולות עוטף עזה. "אז הבנתי מה זה באמת צבא. בדיוק סיימנו את הטירונות והיינו לקראת סוף הקורס ושלחו אותנו מיד למים העמוקים, לעמוד על הגדר ולשמור. אפילו טקס סוף קורס לא היה לנו בגלל הלחימה".

מהמוצב להדרכה
מהר מאוד נשלחה גם לחמ"ל במוצב יקיר הכפוף לגדוד ניצן בפיקוד מרכז, בתקופה אותה היא מגדירה כ"מאוד מפחידה שלא הייתי מוותרת על הזכות לשרת בה לעולם". מתוקף היותה תצפיתנית בפלוגה א' של הגדוד ראתה דברים לא קלים, אולם היא מספרת שלקחה בחשבון שהשירות יהיה לא פשוט. "באמת האמנתי ואני עדיין מאמינה, שלהיות תצפיתנית בצבא זה התפקיד הכי חשוב שבנות יכולות לעשות. היו לי כמה זיהויים והתחושה המספקת הזאת לא משתווה לשום הישג שחוויתי עד כה".
אחרי שמונה חודשים במוצב, החלה לסבול במיוחד מהפרעות הקשב והריכוז וקיבלה הזדמנות לצאת בחזרה לביסל"ק ולהיות מדריכה, אולם היא לא רצתה לצאת מהתפקיד או מהגדוד בשום אופן. לבסוף הפכה למש"קית הדרכה במחנה עופר, במפקדת גדוד ניצן, שם העבירה אימונים לתצפיתניות והרגישה שהיא באמת תורמת בדרך חדשה ומאתגרת לא פחות מתפקידה הקודם.

מושכת לתפקיד
לאחר תקופה קצרה כמש"קית הדרכה, קיבלה את ההצעה למשוך מלש"ביות לתפקיד והיום היא משרתת כמדריכה במיצג החילות בתל השומר. שם היא מעבירה הדרכות למלש"בים שמתעניינים בחיל ובתפקיד. "אנשים מזהים אותי וזה נותן לי יתרון קטן", היא מספרת בחיוך. "הם מגיעים, שומעים את הסיפור שלי ואת החוויות שלי מהשירות והם בעיקר שואלים שאלות חשובות כמו האם התפקיד משעמם, האם 'טוחנים' בו וכדומה".
ומה את עונה?
"אני עונה שזה תפקיד שאף פעם לא משעמם בגלל שכשאת יושבת ומתצפתת דרך המסך שלך על חברים שלך שהרגע אכלו איתך צהריים ועכשיו הם בשטח, את לא יכולה להרשות לעצמך להשתעמם. בשום שלב. אני באמת מאמינה בזה".
כיום היא מתכוננת לצילומי העונה השישית של "הפיג'מות" בחודש מרץ ומקדישה את כל מרצה בלמשוך מלש"בים לחיל האיסוף. "רק כשאשתחרר, אחרי שאדע שנתתי את כל כולי, אוכל להמשיך להתפתח כשחקנית. בינתיים אני בראש ובראשונה חיילת, בעיקר של חיל האיסוף", היא אומרת בגאווה.